אנחנו נמצאים בעידן של תקשורת מתקדמת.
מידע זורם במהירות מקצה אחד של העולם לקצהו השני, אם פעם משמעות של נסיעה לארץ אחרת הייתה ניתוק הקשר עם אנשים היום הקשר נשמר בקלות והאפשרויות לתקשורת בין אנשים התקדמו בצעדי ענק.
אם כך למה הבדידות שחשים אנשים גדלה אף היא?
למה חרדות ופחדים וחשש מקשרים אינטימיים נפוצים כל כך?
אם כן, גם אם קשר מתקיים – יש שיחה, יש העברת אינפורמציה, יש תקשורת וחוויה משותפת, לצורת הקשר משמעות רבה והשלכות על ההרגשה הנפשית.
האדם זקוק למפגש עם אנשים ולמגע מתמיד ביניהם.
לא סתם תחילת יצירת הכרות היא בלחיצת ידיים – במגע של כף יד אל כף יד.
כשיש מגע יש התחברות ונוצרת תחושה של רגיעה ובטחון באדם שמולך.
במחקרים פסיכולוגיים שספרו את כמות הנגיעות בין אנשים במפגשים חברתיים, לעומת כמות הנגיעות לפני 40 שנה מצאו שהמספר ירד משמעותית.
נגיעות מתייחסות ליד על הכתף, חיבוק, ליטוף שיער, ישיבה קרובה וכדומה.
הסיבה העיקרית לכך היא שעם השנים נקשרו למגע הקשרים של מגע זוגי ונשכח ההקשר של חיבה וקרבה פשוטה בין אנשים.
גם בין בני זוג או בין הורים לילדים כמות המגע ירדה ולעתים המגע היחיד בין בני זוג הוא לצורך מגע אינטימי.
מה שחשוב לזכור הוא שמגע לא אינטימי מרגיע , מחזק את הביטחון ואת הקבלה העצמית, וחשוב על מנת שאדם ירגיש אהוב ע"י הזולת.
אחת הדרכים לספק את הצורך זה, היא לבחור באחד מטיפולי המגע ולקבל טיפול באופן שבועי.
טיפולי מגע נחשבים כל סוגי העיסוי, רפלקסולוגיה- שהיא עיסוי בכפות הרגליים, שיאצו- שיטת עיסוי יפני ורייקי.
המשותף לטיפולים אלה שהם מרגיעים, עוזרים בהתמודדות עם מתח, חרדות ודיכאון, מחזירים לאדם את תחושת הערך העצמי, ומקטינים חשש מיצירת קשרים וממעורבות חברתית בנוסף לסגולות בריאותיות נוספות.
מניסיוני עם מטופלים אני רואה שבכל אחת משיטות אלה התקשורת עם בני הזוג, במקום העבודה ועם הילדים משתפרת ומעמיקה.
אני ממליצה לכל אחד להתנסות בטיפול ולחוות את ההשפעה.